ויתור

חיינו מלאים בויתורים על בסיס יומיומי – ויתורים שלנו, ויתורים לנו, ויתורים ל-, ויתורים על-, ויתורים למען -, ויתורים בגלל….

אנו מכירים זאת משחר ילדותנו, שם התחלנו לשים לב לכך שלאחֵר, למישהו שנמצא לידנו – בדיוק כמונו, גם לו יש רצונות וכוונות.

הצורך בויתור או עצם האפשרות ולפעמים הכדאיות להגיע לפשרה מופיע כסימן לבגרות מסוימת, בעקבות המודעות של ילד קטן לכך שישנם דברים שהם ממש חשובים לו ויהיה לו מאוד קשה לא לקבלם ויש כאלה הפחות נחוצים כרגע : נתתי לרותי את החצוצרה במתנה, כי היא כבר לא מוציאה צליל.

כשלב הבא לעבר הויתור המודע, אנו לומדים גם לוותר על דברים שהם בגדר של רצויים עבורנו. דברים אלה פחות משמעותיים יחסית לאלה האחרים, שמבחינתנו הם «ייהרג ובל יעבור». כך, אנו לומדים את מלאכת הרכבת סדר העדיפויות. מכאן, ועל רקע הבחירות שאנו עושים, למדים אנו הרבה  על עצמנו.

האם הויתור הוא דבר מועיל ומקדם או שמא הוא מכשיל ומונע מאיתנו לצמוח, ליהנות ולשפר את איכות חיינו?

בעת קבלת החלטה או קביעת סדר העדיפויות, אנו מוותרים על דרכים או דברים מסוימים. ניתן לומר, כי הוויתור, כהחלטה, יכול במקרים מסוימים לקדם אותנו, או במקרים מסוימים להכשיל.

מבחינה שכלית, הויתור ה»טוב» הוא ויתור מודע, שלא נעשה מתוך חולשה, בלית ברירה, או מעייפות ומחוסר אנרגיה, אלא להיפך — מתוך עוצמה ומתוך שאיפה להגיע למקום טוב יותר.

הויתור ה»טוב» אמור להתיישב עם הערכים שלנו ולא לסתור את החזון שלנו (חזון חיינו או חזון קצר מועד), המהווה מצפן להחלטות משמעותיות ביותר. בנוסף, הוא אמור לא למנוע מאיתנו להגשים  את החלומות שלנו, אלא אם כן הויתור עצמו מסמל ומהווה שינוי מסוים בהגדרת הערכים והמטרות. במקרים אלו הויתור ידרוש מאיתנו לבצע שינויים נוספים בתוכניות באופן מיוחד ויתווה את דרכי הפעולה הרצויות.

למשל, אני בתהליך של חזרה בתשובה וכרגע החלטתי שמעכשיו אני מוותרת על נסיעה לים בשבתות, שאני כל כך אוהבת. זה אומר, שחל שינוי במערכת הערכים שלי. כעת יש לי ערך משמעותי חדש – האווירה של שבת, ממנה אני מוקסמת ושואבת את כוחי. זה לא אומר, שיופיו של הים הפסיק להיות ערך בשבילי. ואם הוא עדיין מושך אותי ואני מתגעגעת אליו, אני אשתדל לארגן את חיי היומיום שלי מחדש במטרה לשלב נסיעות אלו בדרך אחרת.

מבחינה רגשית, ויתור כזה גורם למגוון של תחושות: שלמות עם ההחלטה, תקווה, אופטימיות, ציפיות לשיפור מצב זה או אחר וציפייה להשגה של דבר מה חשוב עבורנו ובעל ערך רב יותר מזה  שעליו ויתרנו. הויתור ה»טוב» יגרום לתחושת השלמות עם העצמי, ולא יגרום לתחושת החמצה או חרטה.

תחושות אלו נובעות פעמים רבות מויתורים, אליהם אנו לא באמת מודעים. לעתים קרובות אנו מוותרים בלי לקבל החלטה ובטח בלי לבצע פעולה מכוונת זו או אחרת, אלא פשוט מניחים לעצמנו להישאר באותו המצב שבו אנו נמצאים. בכך אנו מוותרים על מציאות טובה יותר.

לעיתים, לא קל לוותר על השגרה המוכרת, אפילו לא ממש מועדפת ורצויה, אך בטוחה, ולהעז לעשות צעד קדימה, לקראת דבר מה טוב יותר שאיננו וודאי. לעתים, לא קל אפילו לדמיין דבר מסוג זה ואף לשאול את עצמנו שאלות, כגון: האם באמת אני נמצא במקום, בו אני רוצה ומסוגל להיות? האם אני עוסק בעבודה, ממנה אני נהנה ומצליח לתרום בזכות מי שאני? האם יוצא לי לממש את מיטב כישרונותיי וכישוריי? האם אני נמצא בסביבת אנשים עמם טוב לי? האם יוצא לי לבטא את עצמי כך  שבן\בת זוגי, ילדיי וחבריי יבינו אותי, כפי שהייתי רוצה? האם יוצא לי להבין אותם היטב? האם אני מרוצה מאיך שאני נראה, והאם אני שולט במצב הבריאותי שלי ככל שזה תלוי בי?

כמובן, שכאשר אנו כן מעיזים לעשות את הצעד לעבר השינוי ומחליטים לא לוותר על המציאות, אותה אנו מאחלים לעצמנו, אנו לוקחים ברוב המקרים סיכון, ובכך מוותרים על דבר אחר – על אותה השגרה הנוחה והבטוחה, אליה התרגלנו.

ובכן, בשני המקרים מדובר בוויתור. במקרה הראשון — הויתור איננו מודע תמיד, איננו מצריך אומץ,  מאמץ ואפילו החלטה, אך הוא אינו נשלט ואינו מנוהל על-ידינו, ואיננו נותן תקווה או סיכוי לשיפור המצב. הוא אף לא נותן לנו דבר בעל ערך רב בתמורה.

במקרה השני — הבחירה היא קודם כל הבחירה מתוך יוזמה, אשר משפיעה ויוצרת מציאות אל מול גישה של הישרדות, גישה פסיבית ומגיבה (במקרה של צרה). בחירה זו הינה החלטה להיות נאמן לערכינו ולחזון שלנו, משמע להיות נאמנים לעצמנו ולהערכה של עצמנו אנו.

אם אנו בוחרים לפעול ולהשפיע על חיינו במקום לנוח על זרי הדפנה – לטובה או לרעה – בעקבות הנסיבות, על מה אנחנו מוותרים כאן?  התשובה המתבקשת היא, שהויתור הוא על המשך החיים כפי שהם. אך מי יבטיח לנו, שלא יקרה משהו, שיסית את הלך הדברים ויפגע ברוגע הקיים?..

ההבדל העקרוני נעוץ במי או מה יהיה הגורם: הנסיבות או אנו עצמנו? מכאן נובע שהויתור ה»טוב» אינו בהכרח כרוך בהפסד. ואם נהיה נוכחים בחיינו במידה רבה, נדע על מה כדאי לנו לוותר על מנת  להגיע למקום אליו אנו שואפים.

קטיה יוספי פייביסוביץ’

מאמנת אישית

מאמנת בעלי הפרעות קשב וריכוז (ADHD) ולקויות למידה — ילדים ומבוגרים

מאמנת ילדים ונוער

מטפלת בשיטת «רביב» (לקויות למידה)

מטפלת בשיטת ההעשרה האינסטרומנטלית (פרופ’ פוירשטיין)